1. לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגד המבקשת במעמד צד אחד. המבקשת והמשיבים 3-7 הינם נתבעים בתביעה שהגישו המשיבים 1-2 בשל שריפה שפרצה במקום עסקם בשנת 2006 (משיבים 1-2 יכונו להלן גם: "
התובעים"). לטענת התובעים, המבקשת, כמו גם המשיבים האחרים, אחראים מכוח חוזה ביטוח שנערך ביניהם לשפותם בגין נזקי השריפה (נספח א' לכתב התביעה).
2. תחילה הוגשה התביעה כנגד המבקשת וכנגד המשיבות 3 ו-5 (להלן גם: "
אינגוסטראך" ו"
עוז ניהול סיכונים"). שלוש הנתבעות יוצגו אז על ידי עו"ד מליץ, אשר הגיש בשמן כתב הגנה. בקדם המשפט שהתקיים ביום
28.4.09 הודיע עו"ד שליו כי מעתה ואילך הוא מייצג את המבקשת ואת עוז במקום עו"ד מליץ. לפיכך, שחררתי את עו"ד מליץ מן הייצוג (עמ' 1 לפרוטוקול). בנוסף, הודיעו ב"כ הצדדים כי עו"ד מליץ אינו מייצג את אינגוסטראך, ולמעשה הוא מעולם לא קיבל ממנה ייפוי כח לייצגה (עמ' 2 לפרוטוקול). הצדדים הסכימו כי התובעים יגישו כתב תביעה מתוקן, ובהתאם יגישו הנתבעים כתבי הגנה מתוקנים מטעמם.
3. ביום
2.12.09 הגישו המשיבים 1-2 כתב תביעה מתוקן כנגד המבקשת והמשיבים 3-7. כתב התביעה המתוקן נשלח לעו"ד קפלינסקי, אשר התובעת סברה משום מה כי הוא מייצג את המבקשת ואת המשיבים 4-6. לפיכך, הם לא הגישו כתב הגנה עובר לקדם המשפט הנוסף שהתקיים ביום
31.5.10. במועד הדיון הבהיר משיב 6 (להלן: "
פז") כי עו"ד קפלנסקי מעולם לא ייצג את המבקשת ואת משיבים 4-6, וכי הם לא קיבלו את כתב התביעה המתוקן או כל מסמך אחר, ואף לא זימון לקדם המשפט. לפיכך, קבעתי כי כתב התביעה המתוקן לא הומצא להם כדין. עוד קבעתי כי לא ברור על סמך מה מבקש פז לייצג את המבקשת ואת המשיבים 4-5 ולכן הוריתי כדלקמן:
"
יחד עם כתב ההגנה יש להגיש תצהיר בליווי מסמכים המבהיר לבית המשפט ולצדדים מי מוסמך לייצג את מי ועל סמך מה, כולל החלטת דירקטוריון של כל תאגיד המסמיכה אדם או עורך דין לייצגם... כתב ההגנה של הנתבעים 1 ו-3-5 יוגש תוך 30 יום" (עמ' 7 לפרוטוקול).
באותו מועד אף הוחלט לעכב את המשך הדיון בתיק דנן וזאת עד לסיום הליך בוררות המתנהל בין המבקשת לבין אינגוסטראך, אשר עשוי להכריע גם את שאלת האחריות בתיק זה, וכן לתוצאות ערעור על פסק דין של בית משפט השלום, אשר קבע כי המבקשת, אינגוסטראך ועוז ניהול סיכונים חייבות לפצות את התובעים בסכום הנזק שאינו שנוי במחלוקת בגין השריפה.
4. ביום
12.7.10 הוגש כתב הגנה מתוקן מטעם המבקשת ומשיבים 4-6, כשהוא חתום על ידי עוז ניהול סיכונים. בדיון ביום
23.12.10 טען פז כי שלח לבית המשפט את המסמכים המלמדים כי לעוז ניהול סיכונים יש יפוי כח לייצג, בין היתר, את המבקשת. ב"כ התובעים לעומת זאת, טען כי חברה אינה יכולה להסמיך חברה אחרת לייצגה בבית המשפט, וביקש פסק דין כנגד המבקשת. בהחלטתי קבעתי כי:
"
היה ומר פז לא יגיש בתוך 7 ימים לביהמ"ש ולכל הצדדים את כל המסמכים שנדרש להציג עם כתב ההגנה בהתאם להחלטה מיום 31.5.10, שמסבירים מכוח מה הוא מייצג את נתבעים 1,3,4 - יהיה זכאי ב"כ התובעים לבקש פס"ד נגד גופים אלו, בשל אי התייצבותם לקדם המשפט שנקבע היום, ואי הגשת כתב הגנה, אם יסתבר שכתב ההגנה שהגיש נתבע 5 [הכוונה לפז - ע.ב.] הוגש בחוסר סמכות והוא איננו רשאי לייצגם. ב"כ התובעים יצטרך להראות אישורי מסירה של כתב התביעה".
5. ביום
25.1.11 הוגשו לבית המשפט מסמכים בהם נאמר כי המבקשת מינתה את עוז ניהול סיכונים לייצג אותה בתיק זה, לרבות מכתב של מנכ"ל המבקשת וכן החלטת דירקטוריון של המבקשת. במועד קדם המשפט הבא, ביום
25.9.11, חזר ב"כ התובעים על בקשתו כי יינתן פסק דין כנגד המבקשת ומשיבה 4, בשל אי הגשת כתב הגנה ואי התייצבות לדיון. לאחר שהתברר כי המשיבה 4 מעולם לא היתה מיוצגת, ולמעשה לא קיבלה מעולם את כתב התביעה (גם לא המקורי), הודיע ב"כ התובעים כי יבקש פסק דין כנגד המבקשת בלבד. בהחלטה באותו יום קבעתי כי בעוד שהמשיבה 4 לא קיבלה את כתב התביעה המתוקן, ולכן אין מקום ליתן פסק דין נגדה, הרי מצבה של המבקשת שונה. המבקשת היתה מיוצגת בדיון ביום 28.4.09 ע"י עו"ד שליו, אשר הודיע כי יגיש בשמה כתב הגנה מתוקן. לפיכך, המבקשת היתה מיוצגת וקיבלה את כתב התביעה. מכיוון שעוז ניהול סיכונים ופז אינם יכולים לייצג את המבקשת, הרי שלמעשה לא הוגש בשמה כתב הגנה, והיא גם לא התייצבה לדיונים. לפיכך, קבעתי כי התובעים יהיו זכאים לפסק דין כנגד המבקשת לאחר שיגישו את טענותיהם בתצהיר (עמ' 14 לפרוטוקול).
6. לאחר שהתובעים הגישו תצהיר התומך בבקשתם למתן פסק דין, ניתן על ידי, ביום
11.10.11, פסק דין על מלוא סכום התביעה כנגד המבקשת. זהו פסק הדין שביטולו מבוקש כעת. בבקשה לביטול פסק הדין, שהוגשה על ידי עו"ד ידיד, אשר בינתיים מונה כדין לייצג את המבקשת (ייפוי כח צורף לבקשה), טוענת המבקשת כי סברה שאין כל מניעה בדין למסור את ייצוגה המשפטי לפז ולעוז ניהול סיכונים, וכך נהגה בתביעות משפטיות שונות. המבקשת הוסיפה כי לקראת הדיון האחרון, היא סברה שכל שנדרש ממנה הוא להציג את המסמכים המעידים על הסמכתם של פז ושל עוז ניהול סיכונים לייצגה, וכך עשתה. המבקשת לא הבינה כי לבית המשפט השגות על עצם יכולתם של פז ועוז ניהול סיכונים לייצגה בהליך משפטי. עוד טוענת המבקשת כי סיכויי ההגנה שלה טובים ביותר, בפרט לאור פסק הבורר שניתן בבוררות בינה לבין אינגוסטראך, בו נקבע כי אינגוסטראך היא החייבת על פי פוליסות הביטוח שהונפקו בשמה. בנסיבות אלו, הותרת פסק הדין על כנו תגרום לה עיוות דין קשה.
7. לטענת המשיבים, הבקשה לביטול פסק הדין נתמכת בתצהירו של פז, אשר איננו קשור כלל למבקשת. התצהיר אף איננו מגובה באסמכתאות המבססות את הטענות הנזכרות בו. זאת ועוד, המבקשת מסתמכת בבקשה על פסק הבורר אשר אין לו כל תוקף מחייב ביחסים בינה לבין המשיבים. המשיבים סבורים כי למבקשת ניתנו די והותר הזדמנויות למנות עורך דין מטעמה, לאחר שהובהרה למר פז עמדת בית המשפט בנושא ייצוג המבקשת. המבקשת לא נתנה הסבר רלוונטי למחדלה מלהתייצב לדיון, והתנהלותה מלמדת על זלזול בבית המשפט ועל ניסיון להביא להתמשכות ההליכים. אשר לסיכויי ההגנה סבורים המשיבים כי כל טענותיה של המבקשת נוגעות למישור היחסים שבינה לבין אינגוסטראך, והן אינן משליכות על חובתה של המבקשת לפצות את המשיבים. לראיה, בית משפט השלום כבר נתן פסק דין בו נקבע כי המבקשת חייבת לשלם למשיבים את תגמולי הביטוח שאינם שנויים במחלוקת בתיק זה.
8. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל. האפשרות לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד קבועה בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 שלשונו כדלקמן:
"
ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה - לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בעניינים אחרים...".
המונח "החלטה" כולל "פסק דין" (ראה תקנה 1). תקנה זו מקנה שיקול דעת רחב לבית המשפט. עם זאת, אם "
הצביע המבקש על פגם בהליך, אשר בעטיו חייב היה בית המשפט להימנע ממתן ההחלטה, זכותו של המבקש היא, שההחלטה תבוטל 'מתוך חובת הצדק',
ex debito iustitiae
. עצם הפגם בהליך משמש עילה לביטול ההחלטה, ובית המשפט אינו רשאי לשקול, אם היתה ההחלטה נכונה, לגופו של עניין, אם לאו" (י' זוסמן
סדר דין אזרחי (מהדורה שישית-1991) 696).
המבקשת אינה טוענת במקרה דנן לביטול פסק הדין מחובת הצדק. ואמנם, בהחלטתי מיום 25.9.11 קבעתי כי המבקשת היתה מיוצגת בתחילת ההליך, ולכן קיבלה את כתב התביעה כדין. במחשבה נוספת, קיים ספק בשאלה אם כתב התביעה המתוקן נמסר למבקשת כדין, להבדיל מכתב התביעה המקורי. בדיון ביום 28.4.09, אליו התייצב עו"ד שליו, שהיה האחרון שייצג את המבקשת
כדין, טרם הוגש כתב התביעה המתוקן, ולא ברור מתי התפטר עו"ד שליו מייצוג המבקשת, והאם הספיק לקבל בשמה את כתב התביעה המתוקן. העובדה שכתב התביעה המתוקן נמסר לפז או לעוז סיכונים אינה רלבנטית, לאור הקביעה כי הם אינם מוסמכים לייצג את המבקשת. במקרה שכזה, ביטול פסק הדין הוא מחובת הצדק.
אם לא נפל פגם בהליך, יש לבית המשפט שיקול דעת רחב אם לבטל ההחלטה שניתנה במעמד צד אחד אם לאו. במסגרת שיקול דעתו על בית המשפט לתת דעתו לשתי שאלות: מהי הסיבה בגינה לא התייצב התובע לדיון, ומהם סיכויי התביעה. אין חולק כי התשובה לשאלה השניה היא החשובה יותר, וכי אם המבקש יצביע על סיכויי הצלחה בתביעה, הרי שבית המשפט ייטה לבטל את פסק הדין ולהסתפק בהטלת הוצאות על המבקש (י' זוסמן, שם, בעמ' 698-700).
אך לאחרונה חזר בית המשפט העליון על ההלכה ולפיה ככלל, המגמה היא להיעתר לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה או בהיעדר התייצבות, לאור זכות הגישה לערכאות ועל מנת ליתן לבעל דין את יומו בבית המשפט. זאת, תוך ריפוי הנזק שנגרם לבעל הדין שכנגד עקב המחדל הדיוני, בפסיקת הוצאות (ע"א 2503/11
עזבון המנוחה בועז בתיה ז"ל נ' בנק אוצר החייל בע"מ (לא פורסם - 18.12.11); רע"א 1958/00
נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלביזיה בבית אל על, פ"ד נה(5) 43 (2001)).
9. ניסיונה של המבקשת למנות את פז ועוז ניהול סיכונים לייצג את המבקשת אינו עולה בקנה אחד עם הוראות החוק. תקנה 472 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי "
כל פעולה בבית משפט הנדרשת מאת בעל דין או המותרת לו על פי דין, רשאי בעל דין לעשותה בין בעצמו ובין על ידי עורך דין שהודיע בכתב הטענות הראשון שהוא מגיש, שיש בידיו... ייפוי כח מטעם בעל הדין...". בספרו הנ"ל של י' זוסמן מועלית השאלה האם רשאי בעל דין למנות גם אדם אחר, שאיננו עורך דין, לשם התייצבות לפני בית המשפט ולשם עשיית פעולה אחרת במשפט. נאמר שם כי מתקנה 472 לתקנות סדר הדין האזרחי משתמע כי התשובה לשאלה זו הינה בשלילה (עמ' 203). מסקנה זו עולה בקנה אחד גם עם הוראת סעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961, הקובע הוראות לעניין ייחוד פעולות במקצוע עריכת הדין (ראה א' גורן
סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית - 2005) 638).
תקנה 147 לתקנות סדר הדין האזרחי שכותרתה "התייצבות", מורה כי שופט יכול להורות לבעל דין להתייצב בעצמו לקדם משפט, ואם היה בעל הדין תאגיד יתייצב
מנהלו, מנהל עסקיו או בעל תפקיד אחר בו. מתקנה זו ניתן ללמוד כי ייצוג של חברה בהליך משפטי צריך שיהיה או על ידי עורך דין או על ידי בעל תפקיד בחברה, אך לא על ידי גורם זר.
10. אף על פי כן, מקובלת עלי טענת המבקשת לפיה לא זלזול בבית המשפט ובצדדים האחרים להליך הביא אותה לנהוג כפי שנהגה, כי אם טעות בהבנת הדרישה להצגת מסמכים המבססים את סמכותם של פז ועוז ניהול סיכונים לייצגה. המבקשת סברה כי עליה להציג את המסמכים המלמדים כי הסמיכה את השניים לייצגה, וכך עשתה. אמנם, ניתן היה להבין מן ההחלטות שניתנו בעניינה של המבקשת כי בית המשפט סבור שלא ניתן כלל להסמיך גורם זר לייצג חברה בהליך משפטי, אך מוכן אני להניח כי יש מידה מסוימת של חוסר בהירות אשר תרמה לטעות של המבקשת. העובדה שהמבקשת תומכת טענותיה בתצהירו של פז בלבד איננה בעלת חשיבות רבה, שכן הדברים ניכרים מן הפרוטוקולים ומן ההחלטות המתוארים לעיל.